אימון מיוחד בחוף געש 2007 – דוג'ו רעננה
כל יציאה מהדוג'ו מערערת,
במובן החיובי, את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על הקראטה שלנו. ברגע שאנחנו עוזבים
את "תנאי המעבדה" המוכרים, הגוף נדרש להסדיר את התנועה והמחשבה מחדש,
וקשה להתעלם, או לטשטש, בעיות שהתרגלנו להתאמן איתן. במובן הזה, האימון המיוחד
בגעש מעמת אותנו עם תנאי שטח מגוונים ומאפשר לנו להעריך עד כמה התנועה שלנו עקבית
ויציבה לאורך התנאים המשתנים: דשא, חול-ים, אבנים/צדפים, ומים. בנוסף, היציאה
מהדוג'ו במקרה של האימון הזה, היא יציאה למרחב ציבורי בו אנו חשופים להתבוננות מתמדת
כמעט של קהל זר, דבר המעמיד את יכולת הריכוז והמאמץ המנטלי למבחן. וכל זה מתרחש על
רקע חגיגות יום ההולדת לפאול ובאווירה אינטימית ומוכרת של חברי הדוג'ו, מגובים
במשפחות שהצטרפו ללינה בחוף.
נפגשנו בצהריי יום שישי לאימון
הראשון שהתקיים על רחבת הדשא המקסימה של קיבוץ געש. הדשא איפשר אימון עם תכנים קצת
פחות שגרתיים כמו עבודה עם "כלי נשק" והפלות רכות שלוקחים אותן עד הסוף.
אבל דווקא העבודה על התכנים השגרתיים יותר, כמו סדרה של קאטות, חושפת את התלות שיש
לנו במרחב המוכר, את חסרונה של אותה נקודה בקיר שאנחנו רגילים לראות בעת ביצוע
קאטה בדוג'ו, ואת ההבנה שצריך לאסוף את עצמך כדי לנטרל את הסביבה החיצונית
ולהתייחס רק ליריב בכל רגע נתון.
אימון על
הדשא בקיבוץ געש
בתום האימון הראשון עשינו את
דרכנו לחוף הים, מתמקמים לקראת הערב, ולוקחים הפסקה כדי לחגוג לפאול יום הולדת
ולהנות מהים. אחר הצהריים התחיל האימון השני שהורכב בחלקו הראשון מטן-נו-קאטה. כשכפות
הרגליים שקועות בחול הרטוב, זו משימה לא פשוטה להגיב ל"יריב"
הטן-נו-קאטה במהירות סבירה. בעוד שהרגליים השקועות עוזרות להדגיש את הקשר עם
הקרקע, היציאה לתנועת התקפה או הגנה מסתבכת והולכת ומהר מאוד הגוף מבין, ואחריו גם
אתה, שרק בעזרת תנועת אגן נכונה ודחיפה של הרגל האחורית התנועה תהיה אפקטיבית
ומהירה. לכאורה, אין כאן שום דבר חדש, אבל למעשה, הכל חדש: פתאום מתגלה הנקודה הזו
שבה מתחברת התובנה המנטלית עם הפיזית, והביצוע משתפר. בחלקו השני של האימון עבדנו
בזוגות, שוב בתרגילי הפלות שונים, רק שהפעם תנאי השטח (חול ומים) איפשרו עבודה
יותר פרועה ומאוד מהנה.
טן-נו-קאטה על חוף הים
נחיתות רכות
לאחר הפסקה של כמה שעות, התכנסנו לאימון
הלילה המסורתי של אלף אויצוקי. האימון הזה אהוב עלי במיוחד בגלל פוטנציאל הריכוז
הגבוה, עד כדי מדיטציה, הטמון בו. כשמבצעים אותו על חוף הים, התחושות האלה מתעצמות
עוד יותר, כנראה בגלל החיבור הבלתי אמצעי עם הטבע. היתרון הגדול של ביצוע האימון
הזה על חוף הים נעוץ בכך שהחול לא מאפשר לך לשקוע למקצב מכני של תנועה – להיפך, יש
תחושה ברורה שכל אויצוקי עומד בפני עצמו ואינו חלק מסדרה. כשאימון הלילה הסתיים, חיכתה לנו הפתעה: פאול
ריכז אותנו סביב המדורה לתרגול מדיטציה מאתגר במיוחד. תנוחת הישיבה שפאול ביקש
לשבת בה נראתה פשוטה לכאורה: ישיבת סייזה כאשר הידיים במעין "נמסטה" גבוה.
מהר מאוד מסתבר שהתנוחה הזו מעייפת ביותר, וקל מאוד להיסחף אחר שרירי הידיים
ה"צורחים" ולברוח מהמדיטציה. ברגעים המעטים בהם הצלחתי לקבל את הכאב
ולנשום לתוכו, הסיפוק לא אחר לבוא: ראש צלול ומצב מדיטטיבי טהור כמעט. המצב
התודעתי המופלא הזה הוא חמקמק במיוחד, וצריך, כמו תמיד, שעות תרגול רבות כדי להגיע
אליו. בתום המדיטציה היה קשה מאוד לקום (כמו בסוף אימון קיבאדצ'י), אבל אחרי כמה
דקות של שחרור היינו מוכנים לשנת לילה קצרה על החוף.
למחרת
התעוררנו לפנות בוקר והתחלנו את האימון במסלול ריצה בלתי מתפשר שהוביל יאן. התחלנו
בריצה לאורך החוף, והמשכנו במעלה מדרון תלול במיוחד. בסוף הריצה לא היה זכר
לעייפות הבוקר. האימון הוקדש הפעם לטקי-שודאן, כאשר השיא היה ביצוע הקאטה במים די
עמוקים, כשהגלים מאיימים (ומקיימים) להפיל אותנו. שוב עמדה היציבות שלנו למבחן
רציני. לאחר האימון, הים נראה מזמין מתמיד וסיימנו את סוף השבוע המהנה הזה בשחיה
חופשית, מה שהעלה עוד יותר את מפלס מצב הרוח. בסביבות השעה עשר בבוקר התחלנו
להתקדם הביתה, נכנעים לעייפות המתוקה שמשתלטת על הגוף ומתכוננים להחזיר כמה שעות
שינה.
טקי-שודאן במים
תם ונשלם