מקורות אחרים מדברים על נזיר בשם "בודי דארומה".
אותו נזיר, מייסד ה"זן בודהיזם" לפני כ-אלף וחמש מאות שנה, עבר ברגל עם
תלמידיו את הרי ההימלאיה המפרידים בין הודו, ארץ הולדתו לבין סין.
תנאי הדרך הקשים, שודדי הדרכים למינם וחולשותיהם של תלמידיו הביאו אותו
לחשוב על שיטה הדרגתית לחזק את תלמידיו פיזית ורוחנית כדי שיוכלו להתמודד בהצלחה
עם סכנות הדרך ועם דרכי הלמידה הקשים שלו.
על פילוסופית הזן בודהיזם השיטה הוסיפה תרגילים פיזיים לחיזוק הגוף.
"בודי דארומה" רשם את התרגילים בספר " האייקין קיו" שנחשב עד היום לספר המקור של "הקמפו הסיני" (האגרוף הסיני) ושל הקראטה דו.
בסין, בודי דארומה לימד את שיטתו במנזר הידוע
בשם "שאולין ג'י".
חניכיו, שהפכו במהרה לחזקים מאוד גם פיזית וגם נפשית, רכשו מוניטין שסייע
בהפצת התורה החדשה של שאולין: ה"שאולין
ג'י קמפו" בתחילה בסין ומשם במדינות אחרות במזרח
הרחוק.
השפעות דתיות אחרות השפיעו על אומנויות לחימה בסין נוסף על הזן בודהיזם,
כמו ה"טאויזם" והפילוסופיות של קונפוסיוס ומנסיוס.
ביפן נוספה השפעתה של דת ה"שינטו" הקובעת את היחסים בתוך המשפחה,
בין אנשי דורנו לדורות הקודמים, עד האדם הראשון והאלוהים בקשר ישיר כי "האדם
הנו בנו הביולוגי של האלוהים". בדת השינטו החיים הם בהתקדמות מתמדת. התקדמות
זאת מכוונת להרמוניה ולאוניברסליות של חוקי הטבע כשהכל מוביל, מעבר לכל התופעות החיצוניות, לייחודיות
ולשלמות.